רש"י על שבת נ״ב ב:י״ט

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור שבת נ״ב ב:י״ט
19 מַתְנִי׳ חֲמוֹר יוֹצֵא בַּמַּרְדַּעַת בִּזְמַן שֶׁהִיא קְשׁוּרָה בּוֹ. זְכָרִים יוֹצְאִין לְבוּבִין. רְחֵלוֹת יוֹצְאוֹת שְׁחוּזוֹת, כְּבוּלוֹת וּכְבוּנוֹת. הָעִזִּים יוֹצְאוֹת צְרוּרוֹת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר בְּכוּלָּן, חוּץ מִן הָרְחֵלִין הַכְּבוּנוֹת.
פירוש רש"י על שבת נ״ב ב:י״ט
19 מתני' מרדעת - בשטי"ל ומניחין אותו כל היום על החמור לחממו דאמרי אינשי חמרא אפילו בתקופת תמוז קריר ליה:
20 שהיא קשורה בו - בגמ' מפרש:
21 זכרים - אילים:
22 לבובים שחוזות כבולות וכבונות - מפרש בגמרא:
23 צרורות - דדיהן צרורות פעמים ליבש שמהדקן כדי שלא יחלבו עוד ויתעברו או יהו שמנות לאכול ופעמים לחלב לשמור חלבן שלא יטפטף לארץ וקושרין להם כיס בדדיהן:
24 ר' יוסי אוסר בכולן - דמשוי הוא:
25 חוץ מן הרחלים הכבונות - שהוא שמירת צמרן שלא יטנף והוי להו תכשיט: